אורן גרצמן - אתר יצירות - חושב-כותב

  אני לא יודע באמת אם אוכל לשייך את עצמי לדור כזה או אחר. מבחינת הנתונים היבשים אני איפושהוא בין X ל-Y משתדל לא ליפול למינוס Z, בקיצור – כמו כולכם, אני חי כאן, עובד כאן, למדתי כאן, יש לי משפחה, חברים, בית... רגע, אבל אם לכולם יש אז על מה אנחנו מתלוננים בעצם?

 

  קראתי את כל הדעות האחרונות בנושא "הדור האבוד" שהתפרסמו ברשת. שמתי לב שישנו מכנה "לא משותף" אחד לכולם: לכל אחד בעיה ייחודית. כל אחד מאיתנו מתמודד עם פן אחד עיקרי בחיים כאן שמפריע לו ולכל אחד יש דעה למה הקבוצות האחרות לא מצליחות, או כן מצליחות ולמה אנחנו לא יכולים לעשות כל מה שאנחנו רוצים בחיים בלי להתלונן.

 

  קודם כל – בלי להתלונן לא נתקדם לשום מקום אבל למה להתמקד בבחירות מאוד נקודתיות בחיים שלנו? האם הן אלו שגזרו עלינו גורל כזה או אחר? מישהו חושב שללמוד ספרות פחות חשוב מללמוד הנדסה? אני מהנדס ואומר לכם שאין ולא יכולה להיות קביעה חד משמעית בעניין. בלי האחד לא היה האחר ולהיפך.

 

  אולי נחזור קצת אחורה בכדי להסביר את זה: אתם בני 18, לפני גיוס ואין דילמות: הצבא ישים אתכם איפה שיבחר ורובכם תצאו מזה פחות או יותר בסדר, מעטים יישארו ועוד יותר מעטים ייהפכו לקצינים בכירים. עכשיו רובכם בני 20-21 מחוץ לצבא וצריך לבחור מה לעשות בחיים, אבל רגע! מה האפשרויות? אף אחד לא אמר לנו שזה ייפול עלינו ככה! אז כמו כל צרכן טוב אנחנו עושים סקר שוק. נקודת המוצא שלנו היא איך אנחנו רוצים לחיות. אז נניח שאני רוצה לחיות במרכז תל אביב בדירת שלושה חדרים בשכירות למשך החמש שנים הבאות. אני בטוח שרובכם לא מפרקים את הבעיה לגורמים אלא רק מדברים בחבר'ה ואומרים: "מצאתי איזו דירה פה ושם ממש קרוב לזה אבל אני צריך שותף, מה אתה אומר? נתמקם, נמצא עבודה קטנה ואז נראה." והנה אנחנו חיים את החלום, עם קצת עזרה מההורים ואז... טוב צריך מחשבה לטווח ארוך, וזה אומר לימודים, וזה אומר מקצוע, וזה אומר לבדוק מה מעניין אותי, וזה אומר לחפש ברשת... יש מצאתי! אסטרונומיה! תמיד רציתי לדעת איך נראים כוכבים רחוקים. בואו נראה: לימודים באוניברסיטה שלוש שנים, אולי גם תואר שני, עבודה בתחום... רגע... או! משכורת ממוצעת של 6000 ₪? טוב, אולי נחשוב על זה שוב. מחר. אולי מחרתיים, בינתיים צריך להירגע מהטיול של שנה שעשיתי בדרום אמריקה ולחיות קצת לא?

 

  בשורה התחתונה רובנו נגררים מהחלטה להחלטה ולא משקיעים המון מחשבה ביום שאחרי. גם אם נראה לאחראים שביניכם שחשבתם על הכל, עד שלא תצאו לשוק העבודה אתם לא יודעים באמת איך להתנהג שם ומהן הדינמיקות שיובילו אתכם למקום שרציתם. אני מציע גישה קצת יותר פרגמטית לבעיה. הרי ברור שהחיים מלאים בוויתורים ואין אחד שיכול להיות מרוצה תמיד מכל מה שעשה והשיג. כולנו מתלוננים וזה בסדר גמור!

 

  אם אתם שואלים את עצמכם האם ללמוד משהו כי אתם אוהבים אותו עליכם לזכור שיכול להיות שאתם מוותרים על משהו אחר, למשל תעסוקה בשכר גבוה ולהיפך: אם לא תוותרו על השכר הגבוה אולי תצטרכו ללמוד משהו שאתם לא רוצים – אכן בעיה. הפתרון לטעמי הוא לא שחור ולבן, לא ספרות או הנדסה אלא משהו באמצע, משהו אפור בדיוק בכדי שהחיים שלנו לא יהיו אפורים. מה אם אני יודע שאני יכול להצליח כרואה חשבון אבל אוהב מאוד פילוסופיה? אולי אלמד ואעבוד כרו"ח ובזמני הפרטי אשלים אפילו תואר בפילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה? ומה אם רק אקרא כל שבוע ספר בנושא? ואולי להיפך? אולי אני רואה את עתידי באקדמיה ומאמין שאני יכול לתרום לעולם הפילוסופיה ולהשלים הכנסה בתור עובד זוטר במשרד חישוב שכר?

 

  החיים לא נקבעים ביום בו קיבלתם תואר כזה או אחר לידיכם. אולי ככל שעובר הזמן קשה יותר להשלים לימודים כי צריך להתפרנס (עדיף ללא עזרת הורים), להתחתן, להקים משפחה, לטפל בילדים, גנים, בי"ס, חוגים, חברים... זה לא נגמר! אבל מי שרוצה ימצא את הזמן ואת היכולת גם להתפרנס בכבוד וגם להרחיב אופקים בתחומים שלאו דווקא מתחברים לקריירה.

 

  אני אסיים בדוגמא מאירופה: חבר פעם סיפר לי שההשכלה הגבוהה בגרמניה היא מצרך כל כך זול עד שפוגשים שם נהגי מונית עם תואר שני בהיסטוריה. מה רע להיות נהג מונית? אני חושב שרובכם הייתם מעדיפים לנסוע במונית בה לנהג גם יש השכלה אקדמית וגם יש לו זמן לרכוש השכלה כזו. אמנם אנחנו לא באירופה, אנחנו לא מדינת רווחה, לא מוקפים בשבדים בלונדינים פציפיסטיים, אבל היי! זה שלנו וזו אחלה מדינה!