אורן גרצמן - אתר יצירות - חושב-כותב
18.01.2019
מדוע אנשים לא נוטים ללמוד אומנויות לחימה?
אומנויות הלחימה בעולם המודרני, בעולם המערבי בפרט, הינן שונות לגמרי מאלו הנלמדו לפני אלפי שנים בעיקר במזרח הרחוק.
אומנויות הלחימה התפתחו כחלק ממצורך קיומי של קהילות מסויימות להגן על עצמן, אך אם לקצר את ההיסטוריה לכמה מילים: מהר מאוד נוצרה ההבנה שאומנויות לחימה נועדו לקצת יותר מזה.
אומנויות הלחימה הגיעו לעולם המערבי ברובן כדרך כלשהי לפתח מיומנויות הגנה עצמית באוכלוסיה הכללית שלא הייתה מורגלת בקונספטים כאלו. תארו לעצמכם שאיכר פשוט היה מבקש להיות אביר? בלתי אפשרי באירופה של לפני 800 שנה נניח, אבל עם אומנויות הלחימה יכול עכשיו אותו איכר פשוט, כאשר הוא פוגש את האביר בפונדק השכונתי, להוות לו יריב שקול בקרב בידיים חשופות.
כמובן שאומנויות אלו הגיעו מאוחר יותר למערב, אבל הקונספט נשאר דומה: כל אחד יכול להגן על עצמו, זה לא בשמיים ואפשר ללמוד זאת יחסית במהירות.
מהר מאוד, כששקעה ההבנה הזו בקרב מורים רבים שהיו קשובים לרחשי הציבור, התפתחו אומנויות לחימה רבות למה שנקרא "מקרים ותגובות". הפופולריות של אומנויות אלו גדלה כשאנשים הבינו שהם יכולים מאוד בקלות להגיב למצבים שלפני כן נראו להם מפחידים ומסובכים.
ככל שהחברה המערבית התפתחה והביטחון האישי הפך מובן מאליו אומנויות הלחימה הגיעו לנקודה בה צריך להחליט כיצד לשרוד בעולם שכזה בו למעשה נושא ההגנה העצמית אינו רלוונטי כמעט. כל אדם נורמטיבי כיום יאמר שבחיי היום יום הוא אינו מחפש עימותים פיזיים והיה מעדיף להימנע מהם ככל האפשר.
אומנויות הלחימה, אם כך, צריכות להציע משהו שהוא מעבר למקרים ותגובות נטו, משהו שייתן משמעות חדשה למושג "אומנות לחימה".
אמנם עדיין רבים מאלו הבוחרים ללמוד אומנויות לחימה מבססים זאת על התחושה לפיה אימון כזה יגביר את הביטחון עצמי שלהם, בעיקר כשזה נוגע להורים השולחים את ילדיהם לאימונים.
אמנם חלק מהאימונים אכן נוגעים בדיוק בנקודת זו של העלאת הביטחון העצמי, אך יש דגש חזק מאוד באימונים על אי שימוש בידע שנרכש באימונים במצבים שאינם מסכני חיים. בכדי לתת ביטוי בכל זאת לאימונים הרוב המוחלט של האומנויות היום מיישמים זאת באירועים תחרותיים מסוגים שונים.
בדיוק כאן מגיע הקושי הראשון של אומנויות הלחימה המודרניות: מה אם לא יינתן ביטוי לאימונים בצורה של תחרויות? האם עדיין אפשר יהיה ללמוד את האומנות?
הקושי השני הוא ההבנה ההולכת וגוברת שבכדי להגן על עצמך בצורה טובה באמת נדרשות שנים רבות של השקעה ועבודה מנטלית לא מבוטלת.
כשאני מדבר על נטייה ללמוד אומנויות לחימה אני מדבר בעיקר בקרב אנשים בוגרים, גילאי 25 ומעלה, שלא נחשפו לעולם זה בצורה אינטימית בצעירותם. מדוע ללמוד אומנויות לחימה עכשיו אם עד עתה לא הרגשתי צורך בכך?
מניסיוני האישי, רוב הציבור רואה את אומנויות הלחימה כמשהו פלאי, אפילו רומנטי, שכדאי לנסות. אצל חלק גדול אומנויות הלחימה הינן אפילו סוג של פנטזיה ואחת הבעיות הגדולות של פנטזיות היא שהן לא נועדו להגשמה.
רוב האנשים שאני פגשתי במהלך האימונים שהעברתי ואפילו מוקדם יותר, במהלך אימונים בהם השתתפתי אצל מורים אחרים, לא המשיכו מעבר לשיעור הראשון.
סיבה מרכזית ראשונה היא חוסר חיבור אישי למורה - כל מורה בסופו של דבר מוצא את עצמו מאמן אנשים שמתחברים אליו גם ברמה האישית וכאשר זה לא קיים, האימונים לא נמשכים.
סיבה שניה, למרות שיש חיבור טוב למורה, הינה החלום ושברו: אנשים רואים את אומנות הלחימה כמשהו אחד ובאימון זה שונה לגמרי מהפנטזיה שהייתה להם בראש.
מתי מעט נשארים לבסוף כאשר הם מבינים, כבר באימון הראשון, שהם לעולם לא יהיו ברוס לי, אין להם גם שום רצון להפוך למשהו שהם לא והם מבינים שאומנות לחימה הינה מצב תודעתי הרבה יותר משהיא כלי לשימוש במצב עימות.
העימותים שאומנויות הלחימה המודרניות עוסקות בהן הם עימותים פנימיים:
- האם כדאי לי לגשת להציץ מה קורה שם?
- האם זה טוב בשבילי ללכת ברחוב הזה?
- האם זה נכון לומר לו את הדברים האלו?
- האם הרמת הקול שלו הינה קריאת תיגר עלי?
.
.
.
ישנן עוד שאלות רבות וטובות שאדם עוסק בהן ביום יום והינן המפתח לאומנויות הלחימה. הדרך בה נלמדים דברים אלו, בעזרת תנועה, מגע פיזי, תרגול של קונספטים תנועתיים היא דרך הלחימה המודרנית בעולם המערבי.
אם נחזור לשאלה המקורית שהעליתי, אני חושב שלאנשים קשה מאוד לעצור את מירוץ החיים שהם נמצאים בו ולבחון דברים אחרים. כשהם עושים זאת, הם בדרך כלל נוטים לקבל זאת בדרך הכי מהירה וקלה האפשרית - הווה אומר: בידור קצר על הספה מול הטלוויזיה, חופשה חד פעמית, ארוחה במסעדה וכו'...
בכדי שאדם יבין וירצה להביט עמוק יותר לתוך חייו הוא יצטרך להשקיע מזמנו כחלק משגרת יומו, בדיוק כמו שמשקיעים באימון גופני בכדי לשמור על הבריאות הפיזית. ההבנה שהאימון הפיזי באומנויות לחימה איננו פיזי בעיקרו אלא נפשי, מדיטטיבי אפילו, אינה מחלחלת עמוק למוחם של רוב האנשים. רובם רואים את אומנויות הלחימה כסוג של אימון פיזי עם ערך מוסף בדמות יכולת הגנה עצמית.
הייתי יכול ללמד אומנויות לחימה בצורה "קרבית" יותר, פיזית יותר, אלימה יותר אולי, אבל מתוך אמונה שאומנויות הלחימה והלימוד שלהן בפרט, יפתחו אותי אישית ובהמשך גם את תלמידיי לרמות גבוהות יותר של הבנת הסביבה בה אנו חיים, אני מלמד את העקרונות שעומדים מאחורי אומנויות הלחימה, מתבל בקצת פולקלור לאווירה טובה ועובד על מה שאני מאמין בו יותר מכל באימונים: מודעות סביבתית. שתי מילים שאפשר לקחת אותן להרבה כיוונים ומכילות בתוכן הרבה יותר מסתם אומנות לחימה.
בכתיבה הזו עניתי לעצמי למעשה על השאלה בה פתחתי, מקווה שגם לכל מי שקורא עד כאן ועוד יותר מקווה שאלו שהיו להם חששות או אי בהירויות או אולי פנטזיות אחרות בנושא, יוכלו לשאוב מעט ידע והבנה מהמילים שלי.