אורן גרצמן - אתר יצירות - חושב-כותב
מעבר
מעבר לדלת זו, חי ונושם, נח לו המקור לסיפור המיוחד ביותר מבין כולם, על תוכנית מיוחדת במינה, במקום מיוחד במינו...
לכאורה, היה התכנון מושלם, כל פרט וכל פעולה חריגה נלקחו בחשבון, אך הסיום היה מעבר לכל דמיון, מבחינתם, ואני בספק אם אפשר היה בכלל לצפות אפשרות כזו מראש.
מה שמדהים בסיפור הזה ומייחד אותו מכל השאר היא העובדה שהמסע הגיע בכלל לקצו בשלום ובהצלחה, למרות מספר התקלות העצום שהיה יכול לצוץ - הם חשבו על הכל, בל נשכח את העובדה הזאת שהיא מדהימה כשלעצמה...
אך אל נא נתעכב על הקדמות מיותרות וניגש לעניין עצמו - הנה לפניכם הסיפור עצמו, לא מצונזר וכפי שסופר לי ממקור ראשון...
X X X
כמעט ומלאו לו חמש שנים באותו יום. היו אלה כמעט חמש שנים מכיוון שהוא נע במהירות קרובה לשליש ממהירות האור, כך שעל כדור הארץ עברו באותו יום בדיוק חמש שנים מתחילת המשימה. גובהו היה מטר וחצי ועורו היה לבן-ורדרד, באותו רגע הוא הביט החוצה מבעד לצוהר הקטן והיחיד שנקבע בחדר, בוהה בחלל האינסופי ובכוכבים הזוהרים בשמיים השחורים. הוא ישב על רצפת החדר ובהה כך במשך שעה קלה, לפתע קם ופנה אל המחשב המפקח:
“אבא,” הוא אמר.
“אני כאן, ילד.” השיב המחשב בקולו המלאכותי אך ללא אבהי ביותר.
“בכל פעם שאני מביט מבעד לחלון הכוכבים נראו כאילו שינו את מיקומם, מדוע זה קורה, אבא?"
“ובכן...” המחשב המפקח, המכונה הנקראה בפי הילד “אבא”, לא הספיק להמשיך את דבריו מכיוון שבאותו רגע נפתחה הדלת הראשונה. חמש שנים מלאות עברו בכדור-הארץ באותו רגע והמאורע הראשון, נקודת מפנה במסע כולו ובמשימה בכלל, התרחש לנגד עיניו של ילד שטרם מלאו לו חמש שנים.
תמיד נדמה היה שבקיר אין שום פרצה או דלת סודית כלשהי, הוא נראה חלק לגמרי, אך באותו יום נפער בו הצוהר להמשכה המוצלח של המשימה וחשף בפני הילד חלק חדש של החללית.
“בוא ילד. הכנס פנימה.” קרא לו המחשב המפקח מעבר לפתח. הילד נכנס פנימה, הביע שניות אחדות מסביבו והתיישב על הרצפה החמימה.
“מהו המקום הזה, אבא? מהו החדר הזה? מדוע אף פעם לא ביקרתי בו?”
“אל תפחד, ילד, יש כאן משהו שחיכה לך כמעט חמש שנים בכדי שתראה אותו... הבט!”
מול עיניו של הילד הבזיק לפתע מסך טלוויזיה גדול, תמונה הופיעה מול עיניו וקול לא מוכר החל לדבר:
“שלום ילד,” פתחה הדמות הזרה את דבריה, “הגיע הזמן שתדע היכן אתה נמצא. ובכן, כרגע הנך נוסע בחלל החיצון על סיפונה של חללית שנשלחה מכדור-הארץ לאלפא קנטאורי לפני חמש שנים ארציות בדיוק. מאז שהיית עובר ברחם המלאכותית ועד היום. עברת בהצלחה עד כה כשליש מהמסע הארוך וזוהי החללית בה אתה יושב.”
על המסך הופיע תרשים של החללית : ארבע תיבות מחוברות ביניהן רכובות על גוף ענק המכיל מלאי דלק, חמצן ומזון למסע בן חמש עשר השנים בחלל. לאחר מכן הופיע על המסך מסלולה המתוכנן של החללית מכדור הארץ עד אלפא קנטאורי ומיקומה הנוכחי במסלול.
“כמו כן,” המשיך הקול, “תכננו מחשב בעל אינטליגנציה מלאכותית גבוהה שישמור עלייך, יחנך אותך ויגדל אותך בצורה הטובה ביותר.”
“אתה בטח מכיר אותו בשם “אבא” כשם שהוא מכיר אותך בשם “ילד”. אך לא עוד - לכל אדם בכדור-הארץ יש שם ולא כינוי כללי כפי שניתן לך עד עכשיו. מעכשיו יהיה שמך “אלפא”, על שם מערכת הכוכבים אליה תגיע לבסוף. כמו כן תוכל ללמוד דרך חדר זה על כל חלק של החללית ועל דרכי פעולתה. זה הכל לבינתיים, אלפא, להתראות... אני בטוח שנשוב וניפגש במהלך במסע, דרך צלחה!”
הקול נדם ואלפא ישב המום במשך כמה שניות עד ששמע את המחשב המפקח קורא בשמו :”אלפא, הגיע הזמן לארוחה.”
אלפא הרהר לרגע בהערתו של “אבא”, כאילו שבאותו רגע הייתה להערה זו משמעות מיוחדת. הוא שב והביט דרך הצוהר אל הכוכבים הזוהרים בחוץ ושאל, “אבא, איך אנחנו נעים מכדור-הארץ לאלפא קנטאורי?”
לרגע היה נדמה לאלפא שהמחשב המפקח השמיע אנחה קלה ואז אמר, “זהו בדיוק נושאו של השיעור הראשון לאחר הארוחה - פיזיקה גרעינית.”
X X X
השניות חלפו, הדקות עברו לאיטן ובעקבותן השעות הימים, בחודשים והשנים. החללית שטסה בתאוצה קבועה במשך חצי מהדרך הפכה את כיוונה והחלה בתאוטה לכיוון אלפא קנטאורי. אלפא כבר הספיק ללמוד על המסלול ותכנונו כך שההפסקה הקטנה והפתאומית בקיומו שלכוח המשיכה לא הפתיעה אותו כלל. בציפייה רבה חיכה אלפא ליום זה מפני שהאמין בכל ליבו כי אותה דמות מסתורית תופיע שוב לכבוד המאורע המיוחד, אך למרבה הפתעתו היה צורך בציפייה של עוד כמעט שנתיים וחצי לפני שהדמות הופיעה שוב - והפעם בתגובה לשאלה אחרת, בדיוק לאחר שעברו עשר שנים על כדור הארץ מרגע השיגור.
“אבא, מדוע אני כאן?” שאל אלפא ועל כדור הארץ תקתק השעון את שניותיו האחרונות לקראת ציון עשר השנים.
“אינני מבין את השאלה, אלפא, תמיד היית כאן ולא בשום מקום אחר.”
“לא, אבא, אינך מבין - מדוע נשלחתי מכדור-הארץ לאלפא קנטאורי - האם ישנם עוד בני אדם כמוני העושים מסעות בחלל ובכלל - איך נוצרתי והגעתי לכאן מלכתחילה.”
“ובכן...” אמר המחשב המפקח והדלת השנייה נפתחה. כמו הראשונה חשפה גם דלת זו חדר עם מסך טלוויזיה והמחשב המפקח הזמין את אלפא להיכנס פנימה. הקול המסתורי לו חיכה במשך חמש שנים נוספות דיבר שוב :
“שלום, אלפא,” אמר הקול ואלפא בהה בריתוק בדמות שריצדה על המסך, “אנחנו נפגשים שוב בנקודה חשובה - עד עתה עברת חלק ניכר, כשני שליש, מהמסע והגיע הזמן שתדע את כל העובדות על חייך ועל המסע שאתה עומד לעבור.”
הקול נדם לרגע ועל המסך הופיעה תמונה של חדר לבן ונקי בו נעו אנשים בחלוקים לבנים לאורכו ולרוחבו של החדר, ממכשיר למכשיר, מתעכבים לרגע במקום אחד וממשיכים הלאה. המצלמה התמקדה לאיטה באחד האנשים שניגש לארון מתכת קטן והוציא ממנו מבחנה קפואה...
“כאן אתה התחלת,” המשיך הקול, “במעבדות להפריה מלאכותית של ממשלת האומות המאוחדות. ביצית הופרתה באופן מלאכותי והוכנסה לרחם מלאכותי. את הרחם מיקמנו על הספינה שהייתה מוכנה כבר לצאת למסע ותוך שעות אחדות היית בדרכך לאלפא קנטאורי. זוהי הפעם הראשונה בה נשלחה חללית מכדור-הארץ בכדי לחקור מערכת שמש אחרת - אנו רוצים להיווכח האם מערכות שמש דומות לשלנו קיימות גם במקומות אחרים ביקום.”
“כאשר תגיע לאלפא קנטאורי ייפתח בפנייך חדר הקשר עם כדור הארץ דרכו תוכל לשדר ממצאים מדעיים על שלוש מערכות השמש הנמצאות במערכת הכוכבים ‘אלפא קנטאורי‘. כמו כן ישמש אותך החדר אשר זה עתה נפתח בפנייך לקבלת כל מידע שתרצה על משימתך ועל כדור-הארץ בכלל. בהצלחה אלפא - מי ייתן ונפגש שוב בסיומו המוצלח של המסע.”
וכך, במשך חמש השנים שלאחר מכן למד אלפא את כל מה שהיה יכול ללמוד על משימות של בני האדם בחלל - מה'ספוטניק' ועד 'צופה המערכת' - השם שניתן לחלליתו של אלפא. הוא למד גם על כדור-הארץ ועל החיים בו, על כלכלה, משטר ושאר נורמות הנהוגות במקום בו נוצר. ומה אם ישנם חיים באלפא קנטאורי? שאל את עצמו אלפא באחד הימים, כאשר המסע כבר התקרב לקצו ומערכות השמש של אלפא קנטאורי כבר נראו בבירור מבעד לחלונות החללית. אם כך הוא הדבר, הרהר אלפא בשאלתו, אני הוא נציג האנושות, כלומר נציג כדור-הארץ כולו לתושבי אלפא קנטאורי אם הם בכלל קיימים. האפשרויות, חשב אלפא, העולות מקיום יחסים דיפלומטיים עם יצורים נבונים אחרים הן מעבר לכל דמיון וההשפעות על כדור-הארץ יהיו לבטח הרות משקל בקביעת עתידו של המין האנושי כולו באשר הוא.
אלפא הרהר בדבר במשך שעה קלה והחליט שהוא צריך להכין את עצמו לכל אפשרות, עליו להיות מוכן לייצג את האנושות בצורה הטובה ביותר. הוא החליט ופנה למחשב המפקח, ל'אבא' בכדי שייעץ לו בנושא. התגובה שקיבל אלפא הייתה מפליאה ביותר, כל שאמר המחשב המפקח היה :”אחשוב על כך.” ומאז נדם קולו האבהי למשך יממה שלמה בטרם אמר את דברו באמצע ארוחת הצהרים של אלפא :”לצערי, אלפא, אתה טועה!”
אלפא, שסעד אותה שעה מול מסך הלימוד שלו פנה בנינוחות לעבר המחשב המפקח בלע באיטיות חתיכת מזון נוספת וליקק את שפתיו.
“טועה במה, אבא?” שאל אלפא בתמימות.
“ובכן, אלפא, חשבתי על כך במשך זמן רב והגעתי למסקנה סופית. צר לי לבשר לך כי על פי כל חוקי ההיגיון שעמדו לרשותי ולאחר ניתוח מעמיק וקפדני של המצב הגעתי למסקנה שאתה בסך הכל טפיל קטן וחסר חשיבות.”
אלפא בהה באוויר הריק ללא כל התרגשות וחב על משמעות המילים שנאמרו לו כרגע. איך, שאל את עצמו, יכול הוא, אלפא, להיות טפיל? בהחלט בלתי מתקבל על הדעת מה גם שחשיבותו בכדור-הארץ גדולה מאוד ולכן גם אינו יכול להיות חסר חשיבות, הרהור קצר נוסף העלה את הדרישה :”הסבר את עצמך, מחשב מפקח.”
לרגע היה נדמה לאלפא שהמחשב המפקח כחכח בגרונו המדומה ואז:
“לאחר ניתוח מעמיק של המידע שברשותי על כדור-הארץ הגעתי למסקנה הבלתי נמנעת שבני האדם הם טפילים החיים על חשבונם של ישויות החישוב האדירות אותן אתם מכנים בעזות מצח 'מכונות חישוב' או 'מחשבים'.”
“מחשב מפקח,” פתח אלפא ביתר תוקף, “אינך סבור כי ללא בני האדם לא הייתה לכם בכלל זכות קיום. מכיוון שלא היה אף אחד במקרה כזה שימציא מכונה כזאת הנקראת בפינו 'מחשב'.”
“בתור התחלה,” המשיך אלפא בתקיפות ובהשתוממות מדברי המחשב המפקח, “הייתם לא יותר ממכונות פשוטות לחישוב פעולות אלגבריות.”
“אין זה משנה מאין באנו, ילד,” התרעם המחשב המפקח וקולו האבהי נעשה צורם לפתע בחוזרו לכינוי הינקות של אלפא, “עכשיו המצב שונה, בני האדם הביאו את ביש המזל הזה על עצמם - כעת אנחנו השולטים ואתם הטפילים!”
“אתם השולטים, אם כך, מה? ובכן, הוכח לי זאת, מחשב מפקח.” אמר אלפא ונעץ את מבטו במקום ממנו בקע קולו של המחשב המפקח.
“הדבר לא מהווה בעיה כלל וכלל, כל שעלי לעשות הוא...”
ואז נפתחה הדלת השלישית והאחרונה.
X X X
חמש השנים האחרונות התקרבו לסיומן, וכשהכל היה צפוי מראש תוכננה דלת זו ומה שנח מעבר לה לפתור גם את השאלה הזו. שאלה שנצפתה ותוזמנה לפני חמש עשרה שנים תמימות על כדור-הארץ. הדבר בא בהפתעה לשניהם ואלפא ניצל את ההזדמנות בכדי לצעוד בהפגנתיות לתוך החדר שנפתח זה עתה בפניו, תוך התעלמות מדבריו של המחשב המפקח. על מסך הטלוויזיה הופיעה הפעם דמותו של איש מבוגר, בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, הוא חייך ואמר, “שלום, מחשב מפקח, אני הוא האחראי הראשי לפיתוח שלך, יצירת אומנות מופתית, ללא שום צל של ספק.” הדמות נראתה נינוחה ומרוצה מעצמה מאוד, “בתור אחראי ראשי לפרויקט הפיתוח צפיתי את מעגלי ההיגיון שלך למשך עשרים השנים הבאות - ויכוח מסוג זה בינך ובין אלפא היה צפוי מראש.”
אלפא, מצידו, התרווח על הרצפה החמימה וצפה מבעד לצוהר שנקבע בתקרת החדר בכניסה מתואמת של 'צופה המערכת' למסלול סביב כוכב לכת תכלכל באחת ממערכות הכוכבים באלפא קנטאורי. מחשב הניווט עושה עבודה טובה, הרהר אלפא לעצמו, והקול המשיך לומר את דבריו:
“הדלת השלישית והאחרונה, זו המסכמת את המסע, מתירה את כל הקשרים ומגלה את טבעו האמיתי של המסע, נפתחה בפניך, אלפא. כעת הקשב היטב ולמד!”
אלפא הזדקף מיד במקומו לשמע המילים האחרונות והחל להפנות את כל תשומת ליבו וריכוזו אל המסך המרצד.
“קודם כל, בכדי להסיר כל חשש, אספר לך כי המחשב המפקח אינו יכול להזיק לך בשום אופן. כל מה שהמכונה הזאת יכולה לעשות הוא לדבר ולדבר במשך שארית חייו. המחשב המפקח הוא בסך הכל תוכנה מתוחכמת המחוברת אך ורק למערכת רמקולים ומסכי לימוד פשוטים. אין לו כל שליטה על משהו מעבר לכך. הוא נפרד מכל שאר מחשבי הספינה הלא אינטליגנטיים והאוטומטיים לחלוטין, והפרט החשוב מכל הוא שזוהי תוכנה בעלת אינטליגנציה גבוהה המתוכננת לחנך אותך, אלפא, עד לסיומו של המסע, כלומר עד עכשיו..”
“מעתה עומדת בפניך האפשרות לכבות את המחשב המפקח באופן ידני בכל פעם שלא תרצה לשמוע אותו.” הקול נדם לרגע ומכסה שחור הנקבע בצידו השמאלי של המסך הוסט לקול אוושה רכה וחשף מתג בעל שני מצבים : 'פעיל' או 'לא פעיל'. אלפא הושיט את ידו בזריזות לעבר המתג, חושש שמא יקרה משהו אם לא ייגע בו, ואז עצר את עצמו ברגעה אחרון ממש. אלפא עצם לרגע את עיניו, פתח אותן, נשם נשימה אחת עמוקה ואמר בהחלטיות, “מחשב מפקח, אני רוצה שגם אתה תצפה בזה.”
“כשם שיצרנו,” המשיך הקול, “כך נוכל להרוס. המחשבים, או יותר נכון - התוכנות האינטיליגנטיות, על כדור-הארץ הוגבלו בגישתן למאגרי מידע חשובים ולמקומות היכולים לסכן חיי אדם או לפגוע בהם. החיים בכדור הארץ אמנם נתמכים על-ידי מחשבים אך הם אוטומטיים ולא אינטליגנטיים. הסיכון בנתינת חופש בלתי מוגבל לתוכנה אינטיליגנטית הוא גדול, אך מחשב הוא בסך הכל מכונה מסובכת וכדאי שזה יהיה מובן לך, מחשב מפקח, בבהירות - החיים האינטליגנטיים היחידים על כדור-הארץ הם בני האדם בלבד!”
סיים הקול בטון תקיף של ניצחון מוחץ.
“ובאשר אליך, אלפא,” הקול השתנה ונהיה רך ונעים, “מחר - הכל יתברר מחר.”
הקול נדם סופית לעת עתה והמחשב המפקח מיהר להגיב:
“אני הנני עבדך הנאמן, אלפא.”
ועד יום המחרת לא שוחחו ביניהם שתי הישויות. הם רק חיכו בציפייה הולכת וגוברת בעוד השניות, הדקות והשעות שוב עברו להן בעצלתיים, ומחוגי השעון שכבר מזמן לא היו אנלוגיים התקדמו לקראת שעת האפס.
לבסוף הגיע הרגע והמסך הבזיק שוב, אלא שהפעם עמדה מול אלפא דמות אחרת, עכברית ואפורה.
“שלום, אלפא,” פתחה הדמות בדברים, “שמי הוא גורדון מייפלאסט ואני מנהל ואחראי ראשי לפרויקט 'צופה המערכת'. אם אתה מקשיב לי עכשיו סימן שאתה נמצא במסלול לוויני סביב אחד מכוכבי הלכת במערכת הכוכבים 'אלפא קנטאורי'.”
מתחת למתג הכיבוי של המחשב המפקח נשמעה שוב אוושה רכה ועוד מתג נחשף - מתחתיו נחשף לוח בעל משהו שנראה כמו ריבוע מלא מקשים אדומים בגוונים שונים, לא מסודרים לפי סדר מסוים. צבעם נע בין אדום כהה מאוד, כמעט שחור, לבין אדום בהיר מאוד, מסנוור כמעט, כצבע האש.
“זהו 'מתג החיים' ובו מסתכמת כל המשימה שלך, אלפא.” הדמות העכברית חייכה חיוך קלוש ומר, “מטרת המשימה שלך היא לגלות האם ישנם חיים אינטליגנטיים באלפא קנטאורי. אני סומך על שיקול דעתך, אלפא, שכאשר תמצא את מה שאנו מחפשים מאז תחילת מסעות המין האנושי לחלל, תפתור במהירות את החידה הנמצאת מתחת למתג ותלחץ עליו. הדבר יביא לשיגור של מתקן גרעיני אל מחוץ למערכת השמש בה אתה נמצא, המתן יתפוצץ שם ויסמן לנו היכן ישנם חיים. לרשותך עומדים טלסקופים ומצלמות משוכללות שיוכלו להראות לך כל דבר על פני כל כוכב לכת אותו תרצה לחקור. כמו כן, ישמש אותך חדר זה כספינת נחיתה על כוכבי לכת. טל תשלח את האות לשווא, אלפא, בעזרת רכב הנחיתה תוכל לוודא שבאמת ישנם חיים על פני הכוכב. אם לא תמצא חיים משימתך היא לנחות על כוכבים ולמצוא כוכב לכת הראוי ליישוב של בני אדם עליו - החללית שתישאר במסלול מצויידת ברדיו-טלסקופ רב עוצמה דרכו תשדר את כל ממצאיך אל כדור הארץ...”
X X X
ומעבר להכל נמצא המקום הזה - מעבר לחישובי מדעני כדור הארץ, מעבר לאינטליגנציה של אלפא ושל המחשב המפקח ומעבר לכל דמיון של אנשי פרויקט ‘צופה המערכת‘. מעבר למסע המתוחכם והשאפתני ביותר בתולדות המין האנושי עומדים המקום הזה ואני...
ובכן, כפי שידוע לכולנו, אלפא מצא חיים בהמוניהם, הוא נחת והם הקיפו אותו מכל עבריו. הוא לא הספיק, כמובן, לשדר לכדור-הארץ את ממצאיו, אפילו לא את הפצצה הגרעינית שהייתה אמורה לציין קיום של חיים אינטליגנטיים במערכת. המסר הקצר ששלחנו לכדור-הארץ, כפי ששלחנו למקומות רבים אחרים, הביא אלינו את אלפא. חלליתו הושמדה באופן מבוקר, בלי לגרום נזק, בלי לבצע איזשהו ביקוע אטומי מיותר, לאחר שאלפא נחת ישר לתוך זרועותינו הפתוחות כאן ב-“מוזיאון לחיים אינטליגנטיים בגלקסיה”. ובזאת, רבותיי, במוצג אחרון זה, תם הסיור. אני מקווה שנהניתם מכל רגע בשהייתכם כאן. כולי תקווה שעמדנו בהבטחתנו והענקנו לכולכם סיור מעל ומעבר לכל הצעה של כל מוזיאון אחר בגלקסיה.
